הנקודה שבלב

קוראים את המשל בקבוצות קטנות ודנים בשאלה 'איך המשל קשור לעבודה שלנו בקבוצה'?

משל מתוך מאמר של רב"ש 'בעניין חשיבות החברים':

"וזה אנו רואים, שאדם יכול לראות חסרונות אצל הילדים של השכן, ועל ילדים של עצמו הוא לא רואה. וכשמדברים על הבנים שלו איזו חסרונות, תיכף הוא מתגבר נגד חבירו, ומתחיל להגיד את המעלות שיש להבנים שלו.

ונשאלת השאלה, מהי האמת. שיש מעלות לבניו, ומשום זה הוא ברוגז, כשמדברים על הבנים שלו. והענין הוא כך, כמו ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שבאמת יש בכל אדם מעלות וחסרונות. וכל אחד, היינו הן השכן, והן אביו, אומרים אמת. אלא השכן שהוא לא מתייחס להבנים של השני עם יחס כאב אל בן. היינו, שאין לו אותה אהבה להבנים, כמו שיש לאביו.

לכן, כשהוא מסתכל על הבנים של השני, הוא רואה רק החסרונות שיש להבנים. כי מזה הוא יותר נהנה. כי הוא יכול להראות, שהוא יותר במעלה מהשני, בזה שהילדים שלו הם יותר טובים, לכן מסתכל רק על החסרונות של השני. וזה הוא אמת, מה שרואה. אבל מה הוא רואה, רק דברים שנהנה מהם.

אבל אביו גם כן רואה רק את האמת, אבל הוא מסתכל רק על הדברים הטובים, שיש להבנים שלו. אבל הדברים רעים שיש להבנים שלו, את זה הוא לא רואה, משום שאין לו תענוג מזה. לכן הוא אומר אמת, מה שהוא רואה אצל הבנים שלו, כי הוא מסתכל רק על הדברים, שיש מזה לקבל הנאה. אם כן הוא רואה רק המעלות."

אחרי שכולם דנו בקבוצות והתבלבלו עם עצמם, קוראים את המשך המאמר שבו רב"ש מסביר את הנמשל. בכך הוא מסכם ומסיים את המאמר:

"לכן יוצא, אם יש לו אהבת חברים ובחינת אהבה, החוק הוא, שרוצים לראות דוקא מעלת חבירו ולא חסרונו. לכן יוצא, אם הוא רואה איזה חסרון אצל חבירו, סימן הוא, לא שהחסרון הוא אצל חבירו, אלא החסרון הוא אצלו. היינו, שהוא פגם באהבת חברים, לכן הוא רואה החסרונות על חבירו.

אי לזאת, הוא צריך עכשיו לראות, לא שחבירו יתקן את עצמו, אלא הוא בעצמו, לתיקון הוא צריך. יוצא לנו מהנ"ל, לא שהוא צריך לראות, שחבירו יקבל תיקון על החסרונות, מה שהוא רואה בחבירו, אלא הוא בעצמו צריך תיקון, במה שפגם באהבת חברים. וכשיתקן את עצמו, אז יראה רק מעלת חבירו ולא חסרונו."

קוראים קטע מדברי רב משיעור הבוקר שבו למדו את המאמר הזה (מתאריך 10.06.10):

"אז מה אני צריך לעשות? אומרים לי כך, אתה צריך לצייר את הקבוצה, לעצב אותה לפניך שכולם הם גדולי הדור, כולם נמצאים בגמר התיקון. וזה לא מְשחק, אתה פשוט מבטל את השקר שבאגו, זו פעולה רציונאלית. אומרים לך, מחוץ לך העולם הוא אין סוף ואתה נמצא בעולם האין סוף, תבטל את הקליפה הזאת שכל כך מעוותת לך את האין סוף למצב ההפוך ותרגיש את האין סוף. אז בוא כאילו נעשה את זה. זה אמנם משחק, זה נקרא "יגיעה", זה נקרא באמת "משחק", זה "בוא נשתדל", לכן זה נקרא "נעשה ונשמע". בוא נשתדל כך לעשות, כאילו אנחנו טובים, כאילו אנחנו כולם גדולים, כאילו אנחנו באין סוף, כאילו מחוברים יחד. על ידי זה מזמינים מאור חזק מאוד שמשפיע עלינו ומתקן את הטבע שלנו, במקום האגו אנחנו מגיעים להשפעה.

זה עיקרון מאוד פשוט, והוא מאוד ריאלי, זה לא מיסטיקה ולא וירטואליות. אנחנו מעצמנו משתדלים, בכוחות שלנו לבצע פעולה או לראות את עצמנו במצב המתוקן, כמו שילדים משחקים. ולפי ההשתדלות הזאת אנחנו מזמינים את הכוח הפנימי שיש בזה, במערכת הזאת, שנקראת ה"מאור המחזיר למוטב" ועל ידי הרצון שלנו אנחנו מעוררים אותו והוא מתקן אותנו."

 מסכמים את הפעילות במשחק כשכולם יושבים במעגל.

המשחק הוא כפי שרב הסביר בקטע שקראנו, היגיעה שלי היא לראות את מעלת החבר, כאילו היה גדול הדור. עכשיו כל חבר שרוצה יספר לנו על גדלותו של חבר אחר, לפי בחירתו.

מסיימים את המפגש בשירת "הנה מה טוב ומה נעים…"