איך עוברים מצבים מהר?

תקנון. זה כאילו תשובה חיצונית, הכי גשמית, אבל זה ככה. אני אומר את זה פשוט מנסיון. מצבים כל הזמן משתנים בפנים. אם לבן-אדם אין משהו, ממש שומרים שוטרים, מסגרת חיצונית ששומרת עליו, שמחייבת אותו להיות בכל מיני דברים, בהפצה, בחברה, בפעילויות, בועדות, כל מיני דברים…ואני כאילו מכניס את עצמי בתוך הבלנדר הזה של החברה, שיפעל עלי. אני לא מבין כלום. אם אני מכניס את עצמי לתוך הדבר הזה, הוא פועל עלי. אני נמצא עכשיו בירידה, אבל אני חייב להעביר שיעור, אוטומטית זה מוציא אותי מהמצב. אני חייב לעשות איזשהיא פעילות באיזו ועדה, לצאת החוצה, יוצא שכל הזמן שאני חייב להוציא מעצמי החוצה דברים, חייב להוציא מתוכי חשיבות זה תמיד מעלה אותי למעלה. כי אני לא יכול להציג את עצמי, אפילו האגו שלי נותן לי כוחות לדבר הזה, כי אם אני מציג את עצמי החוצה, אני חייב להציג את עצמי כגדול. אתה לא יכול להציג את הזלזול שלך ואת הקטנות שלך. ואם אני מציג את עצמי ככה, אז הבהמה שלי מתפעלת ואני נכנס כבר לאותו המשחק ובפנים כבר עובר את אותו המצב הפנימי. וכמה שאדם דואג שיהיה לו את הדברים שהוא מתעסק איתם, שהוא אחראי עלהם, שמסובבים לא את החיים, מתוך זה הוא יכול להתפתח. ואם לאדם יש פעילות שפעם בחודש הוא עושה, אז לפי זה נותנים לו מצבים, עליות וירידות. ירידות קטנות ועליות קטנות גם כן כנגד. אלא כמה שאני נמצא יותר ויותר במסגרות שמחייבות אותי ממש לפי לוח זמנים, לא לפי לוח הפנימי שלי, כי לפי הלוח הפנימי אני נזרק, אלא לפי אותו לוח זמנים החיצוני שממש מסתובב על השעון שהוא מחייב את הגוף שלי הבהמה לעשות כאלו פעולות. זה בצורה החיצונית. ובצורה הפנימית אני חייב יותר ויותר לראות איך אני נכנס לתוך החברה ומשפיע עליה את הרצון הזה שלי ומנסה בתוך המחשבות שלי ובתוך הפעולות האלה.  עושה שלא יהיו פעולות סתם כמו בהמה, אלא שכל הפעולות האלו שלי, אני צריך לשאול בשביל מה אני עושה אותם. מה יוצא לי, איך זה מקשר אותי למטרת הבריאה. משפחה, עבודה, להכניס את כל החיים תחת קורת גג אחת שנקראת הבורא.

[דקות 1:16:04]

עת לעשות (2)

ההבדל בין ספרים קדושים לספרים רגילים (מהספרים שמדברים על תפקיד האדם ותיקון האדם) הוא בכוונת המחבר. לשם מה נכתב הספר? האם כדי לקרב את הציבור אל התיקון, או בכדי להביא למחבר כסף, כבוד, שליטה?

איך אדם יכול לדעת איזה ספר כתב בעל השגה? הוא לא יכול לדעת בוודאות, אלא לחוש ע"י אינטואיציה איפה האמת. זה תלוי במידת ההכנה של האדם לאמת. האדם מרגיש אם התוכן מספק לו מילוי או לא. אם הוא מוכן לאמת, שום דבר לא יוכל למלא אותו חוץ מזה. כך מובילים את האדם בצורות מוזרות לפי שורש הנשמה שלו. מעבירים אותו דרך הרבה בלבולים וניסיונות כושלים עד שיגיע לאמת. כל זה השגחה עליונה אז אין בכלל מה לדבר על זה. יש מה לדבר רק מרגע שיש בחירה חופשית.

בחירה חופשית. הבחירה החופשית לא תלויה באופן העברת התוכן, אלא במוכנות של המקבל לספוג את החומר. כלומר,האם הנקודה שבלב שלו בשלה? הבחירה של האדם היא ההתקשרות עם הסביבה שדרכה ניתן למשוך את האור המקיף, המחזיר למוטב.

הפצה. אנחנו צריכים עד כמה שאפשר לפזר את החומר כדי לעזור לבני-אדם לקצר את הדרך. שאנחנו נאפשר את ההזדמנות שהבורא יביא אותם בצורה יותר קצרה. זה תלוי ברצון של מי שמכין את החומר.

שעור הבוקר. כדי ללמוד, למשוך אור מקיף וכוח החיבור, אין דרך אחרת מלבד שעור הבוקר. הבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר "קח לך"…הוא מביא אותו לקבוצה, לספרים ולמדריך וליכולת לממש את הדברים. וזה אפשר אך ורק אם האדם מכניס את עצמו למעמד של שעור הבוקר.

עת לעשות (1)

המאמר המסביר מדוע חובה להפיץ חכמת הקבלה בקרב העם. לאחר תקופת הסתרה ארוכה ניתנה רשות משמיים להפיץ את החכמה. בימינו החוכמה נחוצה לכל האנושות.  תורה זה הוראה והיא כתובה בצורה כזאת שאדם צריך לגלות אותה בהתאם לכמה שהוא מתפתח. בתורה יש 4 לשונות, ולשון הקבלה היא הכי קרובה לבירור האמיתי, אך גם הכי פחות מובנת למי שלא נמצא בהשגה. בצורות הביטוי של אגדה, מדרש והלכה נתנו לתורה להתגלות (כנגד דרגות דומם, צומח חי שבאדם). בעוד שאת הכתוב בשפת הקבלה הסתירו מפני שהתקופה לא הייתה מתאימה , הנשמות היו צריכות עוד להתפתח ע"י החלקים היותר נסתרים שבתורה. לכל סגנון יש זמן הכנה משלו לנשמות.

גילוי טפח וכיסוי טפחיים (4)

הגילוי שנותנים לאדם הוא לפי ההכנה שעשה, אין שום דבר שאסור לגלות. כל העניין של הסוד, של הכיסוי הוא אך ורק גילוי הדרגתי כלפי הקטן, כמו עם ילדים. זאת בכדי להגן על הקטן, שההתקדמות לא תזיק לו, ולא תגרום לו להזיק לחברה. אדם שזכאי לגילוי הוא אדם שזיכך את עביות הרצון שלו על-ידי מסך. הזיכוך הוא הפיכת אותה עביות לזכות, זה בונה כלי לקבלת אור. האור תמיד נמצא שם, רק שאין לנברא יכולת לקלוט אותו. לפי מידת הזיכוך, כך יכול להתקבל אור (ע"י השתוות התכונות). התפקיד שלי  הוא לפתח יחס כלפי העליון שבו שארגיש שהגילוי שנעשה כלפי הוא בהכרח בסדר ובצורה הנכונים הדרושים להתפתחות הנכונה שלי, שהכל נעשה לטובתי. לעיתים מבלבלים אותנו ומקשים כדי לתת לנו מקום לעבוד, להתחכם ולהתפתח. אני, הקטן, צריך לקבל את זה כתרגילים, כדברים שנחוצים לי בהתפתחות. כי כל יחס אחר הוא לא בונה, הוא דוחה את ההתקדמות.

הכנה לשעור – תופעות המתגלות בתוך הרצון

כל תופעה שאנחנו מגלים ומרגישים, זו תופעה שהתגלתה בתוך הרצון. מעולם לא התגלה דבר מחוץ לרצון, כי אנחנו לא יכולים להבין ולהרגיש כזה דבר, אם אנחנו זה הרצון בעצמו. לכן אנחנו אף פעם לא מדברים על מה שנמצא מחוץ לרצון כי זו חקירה ללא בסיס ריאלי. לכן אותם המילים שאנחנו משתמשים שאנחנו אומרים מעל הרצון (המילים שמלכות עולה ליסוד לבינה, האורות נמצאים למעלה מהכלים…), מדובר בצורה יחסית על איך שרצון משתמש בכל מיני חלקים וצורות ואופנים שנמצאים בו. תכונות של ט' ראשונות (הבורא) הם מורגשים כמובן בתוך הרצון.

כך אנחנו רואים מתוך הרישום של החכמה, כי תמיד אנחנו רושמים רצונות באותיות, אנחנו רושמים סה"כ מה קורה עם הרצון בכל מצב ומצב. והתהליכים שהרצונות עוברים, אותם אנחנו מרגישים כזמן ותנועה. כך אנחנו מרגישים מושגי הזמן. הרצונות משתנים וכך מביאים לנו הרגשה בשינוי מקום. הכוחות שמשנים את הרצונות, נראים לנו הם משתנים לפי שינוי הרצון, נראה לנו שקיום המציאות משתנה. אבל בסה"כ אנחנו לא מרגישים שום דבר חוץ משינוי הרצון. לתופעות המשתנות בתוך המערכת אנחנו קוראים "אורות" בצורותיו השונות.

אני מכיר אותך…

גילוי טפח וכיסוי טפחיים (2) – רשות מהשמים

"דע, כי נשמות הצדיקים יש מהם מבחינת אור המקיף. ויש מהם שהם מבחינת אור פנימי…. וכל אותם שהם מצד אור מקיף, יש בהם כח לדבר בנסתרות וסודות התורה דרך כיסוי והעלם גדול, כדי שלא יובנו אלא למי שראוי להבינם." רשות מהשמיים זה לא שמגיע מברק, אלא תכונה פנימית שמתגלת לצדיק, כלומר מי שזכה לגילוי. גילוי של המערכת בתוך הכלים שלי. אם אני מגלה בתוכי יכולת להעביר לאחרים, זה נקרא רשות מן השמיים. יש כאלה שהם ברמת הבנה והשגה גבוהה מאוד, אך לא מסוגלים לבטא זאת, וזה נקבע לפי סוג הנשמה. רבי עקיבא היה בהשגה גבוהה, אך לא כתב כלום. ההשגה היא לא במוח, אלא אך ורק כשנפתח לאדם חוש מיוחד, שנקרא נקודה שבלב, לפי זה הוא מתחיל לראות את העולם. הזהר מתחיל לגלות בו, בתוך האדם לא מחוץ לו (בחוץ אין שום דבר) ואז אדם מתחיל לגלות בפנים את התכונות וההבחנות איפה בו הם נמצאים, וכך הספר מתחיל להתלבש עליו.

גילוי טפח וכיסוי טפחיים (1) – ג' מינים בהסתר החכמה

חכמת הקבלה זו השיטה שמאפשרת לאדם להתקדם ממצבו הנמוך ביותר אל דרגת הבורא, כדי להשתוות עימו. משום כך היא צריכה להתגלות בצורה הדרגתית, כדי לא להפחיד ולא לדחות, אלא להיות כלי עזר. השיטה נמסרת בכתב או בע"פ ונשאלת השאלה איך לגלות אותה באופן שיגרום רק תועלת, מה שלא קרה עם יתר חכמות האדם.

אינו נחוץ

מה של נחוץ הוא מזיק מאוד. זה מבלבל את החיים, ממלא את החיים הגשמיים, עולה לנו כוח להפטר מהפסולת ולברר את הדברים החשובים, כל העולם מתעסק בפסולת הזאת ומעלה את החשיבות שלה, זה נקרא "מה בכך". יש הגבלות: (1) את מי לקבל לתמיד ומה לחשוף בפניו. (2) הגבלה מלמעלה. אם דבוקים במקורות, בכתבים של הגדולים שהדפיסו ורוצים לפרסם אז אנחנו עושים פעולות הנכונות, לפי העצות שלהם, ולא "מה בכך".

אחור וקדם צרתני (6) – מידת יעקב

סיפור התנ"ך הוא אינו רומן היסטורי, אלא הכל מדובר על מה שקורה בתוך האדם. סיפור יעקב מסביר לנו את העבודה הרוחנית ב-ג' קווים, כלומר איך פועלת מערכת הכוחות במציאות שמפתחת אותנו.

עבודה ב-ג' קווים:

(1) דבר ראשון יש לפנות לקו שנקרא אברהם. מידת אברהם נקרא 'אהבת חברים'. כלומר, שרוצים להתחבר ביחד ללא שום חשבונות בנק' שבלב. אין שום רצון לקבל, רק אהבה פשוטה, השפעה טהורה. זה מה שדרשו במתן תורה כי ללא זה אי-אפשר להתחיל את הדרך. "כאיש אחד בלב אחד". הכל מתחיל במתן תורה, מהרצון לצאת ממצרים, להתעלות בנקודות שבלב מעל הפרעה שלנו. ולחבר ביחד את הנקודות שבלב, זה נקרא מעמד הר סיני. עד כמה שמסוגלים בניתוק מהרצון לקבל שלנו לחבר נקודות באהבה. כמה שמסוגלים זה מספיק, צריך רק רצון, נכונות לזה, נעשה ונשמע. ואז זוכים למאור המחזיר למוטב.

השאלה היומית משיעור הבוקר

גלעד: עכשיו אלפי אנשים איתנו ביחד בכל העולם, גם בטלוויזיה, המון אנשים עכשיו שומעים ממש את אותו דבר. במה בדיוק צריך עכשיו להתרכז ?

רב: בדיוק על מה שאנחנו מדברים. אם אנחנו חושבים על אותו הדבר ורוצים את אותו הדבר, ורוצים שהוא יתממש, והנקודות האלו, זאת אומרת התקוות של כל אחד, וכמה שהוא מתאר נכון את החיבור עם האחרים ומבין שבחיבור, שם אנחנו מגלים את הרוחניות – עד כמה שהוא מחבר את שלושת הדברים האלה יחד – אני עם הכלי הכללי, עם הקבוצה, על ידי האור המחזיר למוטב ועם הבורא שמתגלה בפנים כדי להידמות לו – אם אנחנו מחברים את הכל יחד לאותה דמות ה"אדם", שזה אוסף של כל הרצונות הללו המחוברים כל אחד במקומו ובשילוב הנכון ביניהם – זה נקרא "האדם" – אם אנחנו רוצים להגיע לאותה צורה, אז כבר אנחנו נמצאים בזה שמושכים את המאור המחזיר למוטב ומתקדמים, ועל בטוח שנרגיש את השינויים. וכך כל פעם ופעם. והעיקר, לא לעזוב את המחשבות הללו ולהיות עסוקים בהם כל הזמן, בכל הפעולות, מעשים, בכל מה שאפשר. אז בזמן קצר אנחנו יכולים לגלות תוצאות גדולות.